החקלאות בעין יהב החלה ב 1959 (מאמר- ימי בראשית) עם הגעת המתיישבים הראשונים להאחזות הנח"ל,ומהווה מאז ועד היום מקור פרנסה למרבית חברי המושב.
מאז ועד היום, התפתחה והגיעה
לרמות הכי גבוהות בעולם, באבולוציה של שיטות, טכנולוגיות חקלאיות
גידולים וזנים (מאמר על טפטוף).
מעבר מהשטחים הפתוחים אל גידול במבנים שונים, וביצירת תרבות חקלאית מתקדמת
בכדי להגיע לתוצאות
ולאיכויות הגבוהות ביותר.
מגידול מרכזי ביותר
בעין יהב, ירדו היקפי גידול המלון עקב ירידה ברווחיות הגידול ל כ- 1200
דונם.
בשלוש עונות קטיף - סתיו, חורף והמשמעותית ביותר היא עונת האביב.
מגדלים כמה סוגי מלונים -העיקרי הזן גליה, אבל בצידו גם מלוני
אננס ומלון כתום מטיפוס שרנטה.
העגבניה הייתה הגידול העיקרי בתחילת הדרך, משטחים פתוחים, דרך הדליית קורדונים אל כניסה לחממות ומעגבניה בודדת לקטיף אשכולות, תוך גידול בשיטות מתקדמות והכנסת זנים וטיפוסים שונים וחדשים.
כיום מגדלים בעין יהב כ 300 דונם במגבלות של עבודת ידיים רבה
בשנות ה 80 החלו נטיעות של כרמים בשטח פתוח. הבציר היה בחודש מאי.
הכנסת הכרם לחממה אפשרה בציר בחודש מרץ לקראת פסח, ורווחיות שהצדיקה את ההשקעות בגידול.
כיום מגדלים כ 100 דונם של כרמים בחממות, מליחות המים שעולה בהתמדה, מהווה בעיה חמורה לגידול זהמטע התמרים מהווה ענף משותף לחברי האגודה החקלאית במושב.
בשנים 1962-3 נטעו
בעין יהב עצי התמרים הראשונים - חוטרים מזנים מזרח תיכוניים,
שהוברחו בשנות ה 50 לארץ בדרך לא דרך מעירק ואיראן.
ומספר על כך אמנון
נבון במאמר "עלילות התמר"
"40 שנה גדלו תמרים שהובאו מעיראק בעין יהב
עד שהגיעו לסף רווחיות כלכלית והוחלט
לעוקרם ולמכרם לצרכי נוי. דקלים אלו, שעברו בחייהם אלפי
ק"מ, עלילות שונות, בתי גידול
שונים -מצאו את נחלתם האחרונה בנתב"ג, מפארים את שער הכניסה
לישראל."
ב 1964 נטעו הזנים מגהול ודקל נור שמהווים את עמוד השדרה של המטע עד היום.
בשנות ה 90 החל תהליך של חידוש המטע בעצי מגהול שמקורם בתרבית רקמה.
כיום גדלים במושב כ 500 דונם משותפים ועוד כ 100 פרטיים, הפרי מטופל, ממוין ונארז בבית אריזה צור, ומשווק ליצוא.